Northern Exposure \ \ \ חשיפה לצפון

לילה ראשון בפינלנד

את חצות הלילה של השנה החדשה העברתי בכניסה לבידוק הביטחוני בנתב"ג. זוג שהפתיע אחד את השני בחצות עם הרבה חברים מסביב בלונים והצעת נישואין. קטע מרגש מאוד, נכנסתי לדיוטי פרי עם חיוך.

מלבד כמה שעות המתנה שעלו בכאב גב בשדה התעופה של איסטנבול, הטיסות עברו די בשקט. נסיון לאזן בין קוצר הרוח והדמיון שתמיד מתחיל להשתולל במטוס, לבין ההבנה שכדאי שאנוח קצת כי מצפה לי טיול מאתגר ויום ארוך אחרי נחיתה בהלסינקי בבוקר. בטיסה מטורקיה פגשתי זוג פיני מהלסינקי שחזר מחגיגות השנה החדשה בדובאי. הם היו ממש נחמדים ואדיבים ושמחו להסביר לי קצת על הלסינקי ועל עצמם, ובכל מה שהיה קשור בעיר עצמה הציעו המון טיפים ועצות. ברגע שסיפרתי להם שאני נוסע צפונה, היה להם מבט חצי מרחם חצי בהלם ורק איחלו לי הרבה בהצלחה. הם הציעו איזה מקום אבל אמרו לי שבד"כ נוסעים לשם בקיץ ולא עכשיו... ושוב, אמרו שאם אני חוזר להלסינקי באיזהשהו שלב הם ישמחו להיפגש.

הלסינקי הייתה די אפורה באותו זמן, הם קיוו לחורף לבן אבל ידעו שזה לא כל כך אופייני. עיר אירופאית עם מבנים מרשימים ועתיקים. הרוח הקרה מהים מצליפה וההרגשה היא של הרבה פחות מאפס. לוקח לגוף זמן להתמווד עם הטראומה הפתאומית של לילה לבן, הטמפרטורה, 40 קילו על הגב, עוד תיק מקדימה, תיק למצלמה בצולבת והליכה ארוכה בקור. האדרנלין שליווה אותי מאתמול כבר לא עוזר כמו שחשבת שהוא יעזור. לאט לאט מתרגלים שדרך המחשבה מעתה והלאה היא לאזן בין יצר ההרפתקנות לבין הידיים שנרדמות והכתפיים הדואבות. הלכתי את הלסינקי מצד לצד בחיפוש אחרי אטרקציה ולו מינימלית ביותר שיהיה לי מה לעשות עד הרכבת בערב. במקום כזה אטרקציה = כוס קפה רותח ומקום יבש להניח רגע את התיקים. קצת הסתובבתי, קצת הלכתי לאיבוד, וניסיתי לשאול אנשים מה כדאי לעשות כמה שעות. הרגשתי את העיר שלילה לפני בטח פעמה וגעשה בחגיגות, את הפוסטרים על המסיבות שכבר עברו ואת חוסר התכונה בה. כנראה שעכשיו היא כולה בהאנגאובר וחזרה לביתה להיות מול האח, סהכ זה חג וכריסמס וקר. כבר בשעה 15 בערך נהיה חשוך לגמרי. חוץ מכוס הקפה קניתי דבר אחד ממש מהר שהבנתי שאם אני לא רוצה לסבול כל הטיול זה חובה - שפתון נגד יובש :) .

אפרוריות

על הגג של מלון TORNI במרכז העיר הלסינקי, יש באר קטן ובית קפה עם מרפסת ענקית שאפשר לצאת אליה ולראות תצפית של 360 מעלות על העיר. הכל מואר וחגיגי לכבוד כריסמס, מלמעלה הרחובות נראים חמימים כמו גחלים לוחשות שמטפסים למעלה אל תוך האוויר הקפוא. השילוב הזה והאפשרות לראות אותו מלמעלה, ממקום קצת מנותק, מתחיל ליצור בך את התחושה הזו שבני אדם לא שייכים לכאן, שהחיים מתקיימים כאן על אף ולמרות הקור, ומי שחי כאן כבר התרגל מזמן, זה בדם שלו. וזו עוד רק הלסינקי.

הגג של מלון TORNI בהלסינקי

נקודת תצפית יפה ודרך להעביר כמה שעות בהלסינקי לפני הנסיעה צפונה

הקתדרלה של הלסינקי

העיר מקושטת לכבוד כריסמס

וגם חנויות הצעצועים...

 את רכבת הלילה מהלסינקי לROVANIEMI מכנים "SANTA CLAUS EXPRESS". רובניימי היא בירת לאפלנד, ונחשבת בעיניהם למקום מוצאו של סנטה קלאוס. היא גם יושבת בדיוק על קו רוחב 66 צפון הלא הוא החוג הארקטי ובו השמש לא שוקעת ביום הארוך בשנה ואינה זורחת ביום הקצר ביותר. הרכבת יוצאת בסיבות 18 בערב ומגיעה לרובניימי בערך ב9 בבוקר, אחרי שיצאה מהלסינקי לכיוון צפון מערב, ונסעה צמוד לקו החוף של מפרץ בוטניה המפריד בין שבדיה לפינלנד. בהתחלה חשבתי שזה מעולה שבכרטיס אחד שילמתי גם על הסעה וגם על מקום לישון, אבל התבדיתי מהר כשגיליתי שברכבת תמיד יש אור כדי שאף אחד לא יפספס את התחנה שלו, וכל הודעה של הכרוז על התחנה הקרובה מלווה בצפצוף חשמלי מחריש אוזניים לפני ואחרי, שוב, לאותה מטרה. קשה מאוד לישון יותר מרבע שעה רצוף, גם בגלל האור והרעש אבל גם בגלל ההתרגשות הגדולה והדריכות להגיע ולהתחיל לטייל, או במקרה שלי גם קצת להבין איך לשרוד. ברובה הגדול של הדרך, אם החושך הגדול מאפשר בכלל, רואים רק יערות גדולים עם ארזים, וכתמי שלג שלאט לאט הולכים ונהיים למקשה אחת על הכל. מדי פעם יש כפרים או בתים מפוזרים באמצע השדות. בתקופה הזו של השנה גם הבתים מקושטים ומוארים, ובכל חלון תמצאו את ה"חנוכייה" הנוצרית (ADVENT LIGHTS). ממש כמו בחנוכה אצלנו, רק ששם זה אפילו יותר ברור כמה חשוב האור הזה והחמימות שכל בית מייצר, בחורף כל כך ארוך וקשה.

עד כאן ההקדמה לבלוג כולו, על איך הגעתי פתאום ללאפלאנד והקדמה לטיול כולו. הפוסט הבא כבר עמוק בשלג ;)