Wednesday, August 5, 2015

31 לדצמבר, 2013

מתעורר מליקוקים של כלבות מתוקות של חבר, על הספה בדירה שלו ביד אליהו. קצת מטושטש עדיין מהלילה שעבר באיזה מועדון בתל אביב. יותר משהייתי מטושטש, היה לי בפנים איזה חוסר שקט. לא חוסר שקט מהסוג שליווה אותי משך השנה הזו, בה עבדתי כמנהל תיקי לקוחות בחברת היי טק בעזריאלי, ונתתי לעיר ולכל מה שהיא ייצגה בשבילי להיכנס לי עמוק מתחת לעור. מלקום מוקדם בבוקר להתאמן, לעבוד עד 21 בערב וישר לצאת למסיבה או פאב. מי שמכיר אותי יודע שגם הייתי מתקלט מוזיקה ג'מייקנית ודי פעיל אז בכל מה שקשור לזה. זה לא היה חוסר שקט מהסוג של הרגשות הסוערים שליוו אותי, מההתמודדות עם עצמי או עם אהבה בלתי ממומשת. זה היה חוסר שקט מהסוג הטוב ביותר, כזה שמביא אותך לפעולה. כזה שמבקש שתעשה לעצמך טוב, ובדרך כלל מוציא ממני ספונטניות אדירה וגורם לי להפתיע אפילו את עצמי. קמתי עם החוסר שקט הזה וצעדתי לכיוון עזריאלי לקחת אוטובוס הביתה, כשההליכה והתנועה עזרו להכל לזרום ולשקוע במקום הנכון. שלחתי אז באותה תקופה קורות חיים והלכתי לראיונות וידעתי שאני מתחיל משהו לקראת סוף ינואר, ככה שחשבתי עם עצמי איך אני רוצה להעביר את הזמן הזה בחיפוש אחרי חוויה משמעותית. אני אוהב שגרה, יודע לגוון גם כשאני נמצא בה, אבל אני מדבר על משהו שזוכרים כנקודת ציון. משהו שיעורר בי תחושת התעלות.

התחלתי לחשוב על נסיעה, וכשירדתי מהאוטובוס עברתי בבנק לראות מה המצב ולוודא שזה אפשרי גם בלי לשבור חסכונות. הרי ערב השנה החדשה יכול להיות די כיף פתאום לתפוס טיסה ולנסוע לאנשהו, וכשהתחושה הזו עולה בך ויש אפשרות, זה לא ירפה. בכלל, הרעיון של לנסוע לשדה התעופה ולקנות כרטיס לאנשהו מעכשיו לעכשיו היה גם רעיון אדיר ששווה לכולנו לעשות לפחות פעם אחת. אז הוצאתי קצת מזומן שיהיה לכרטיס, ארזתי תיק ונסעתי לשדה. בדרך הסתכלתי על כל מני טיסות, וכל פעם ששמעתי לונדון או אמסטרדם, אפילו שבהתחלה נשמעו כמו רעיון טוב וכמו מה שיקרה בסוף, זה הרגיש לי מוכר מדי ואפילו קצת סתמי. לשבת לשתות לעשן אני יכול גם בתל אביב וזה ממש לא מה שדיבר אליי. רציתי הרפתקאה, ולא חופשה.

ראיתי איזו טיסה להלסינקי, וידעתי שזהו זה. זה מה שאמור לקרות כנראה, ולהפנים את זה גרם לי לתחושה של אקסטזה נהדרת. זה בדיוק מה שחיפשתי, זה חלום ששלפתי הרגע מהתת מודע שלי בלי לתכנן ובלי להתכונן אליו. שמעתי מחברים שהיו שם שזו עיר מגניבה עם מסיבות ואווירה מיוחדת, אז לא יזיק לבלות איזה לילה שם. המחשבה לנסוע צפונה ללאפלאנד התחילה כבר להדהד לי בראש עם תמונות של איילים ושל הזוהר הצפוני. אבל מה, מאיפה אתה יודע בכלל מה יש שם? זה רק איזה שם של מקום שיש לך בראש וחלמת פעם ובתכלס זה מדבר של שלג שבמציאות אין לך מושג איך מגיעים אליו , כמה קר, איך מסתדרים שם והכל. לא עניין אותי. אני מכיר טוב מאוד את התושייה שלי, את יכולות ההתמצאות והאלתור שלי וזה כל מה שאני צריך. בדקתי את הטמפרטורות הצפויות שם, סביב האפס קצת פחות והיה נדמה לי שנהדר, אני מכיר את זה מטיולים מהמדבר בארץ, היו לי קצת בגדים חמים בתיק אז העדפתי לא לדאוג. בסוף קניתי כרטיס לאותו ערב לפינלנד דרך טורקיה. התקשרתי לבן דודי היקר שגר בניר צבי ושאלתי אותו אם יש לו קצת זמן להעביר איתי עד הערב. הוא היה קצת יותר מחובר למציאות באותו רגע, ודאג שאקח גם חרמונית, כובע צמר וכפפות (תודה איתי בזכותך אני חי היום) ואפילו לקח אותי להורים שלו לעשות כמה שוטים של למונצ'לו ביתי לחמם את הגרון לפני הנסיעה ושאצליח להירדם במטוס (כן בטח). "כשאתה נמצא בהלסינקי, ליד המים, יש שוק של אוכל שיש בו המון דברים טובים. מישהו מוכר שם ריבות עם פירות יער מפינלנד, אחד הדברים הכי מיוחדים שיש. לא תפספס." אמר לי דודי, וזה בערך הטיפ היחידי שידעתי לפני שטסתי. לא איפה אישן, לא לאן ללכת. הייתה לי הכוונה והשגחה מסוג אחר בטיול הזה, כמו שגיליתי מאוחר יותר. וכן, ידעתי שיש גם רכבת לרובניימי שבלאפלנד. 15 שעות. נילס האווזים והזוהר הצפוני, הנה אני בא !

2 comments:

  1. ....
    וואווו! הכל קרה ברגע אחד של הארה
    ניצוץ נדלק והפך ללהבה
    זה גם ככה משוגע לגמרייי.. ועוד לגלות שעשית את זה לא מתוכנן זה בכלל מדליק
    מעורר השראה
    והשאלה החשובה באמת
    האם מצאת את הריבה?
    והאם היא באמת כזאת טעימה??
    :)

    ReplyDelete
    Replies
    1. כל זאת ועוד......:)

      איכשהו לנסוע לשדה ולקנות כרטיס בכזו ספונטניות זה החלק השפוי היחידי בכל הטיול הזה
      מכאן והלאה למדתי לתקשר עם האלים הנורדיים....
      אחד הדברים הכי טעימים שיש נקרא
      CLOUDBERRY
      <3 שימבורסקה

      Delete